דם על הידיים אבל לא על שלנו
blood on their hands not on ours

כל כך מדהים אותי שוב ושוב המילים דם על הידיים, שנאמרות אך ורק על לוחמים פלסטינים, ולעולם לא על חיילים. מה חושבים ההורים של חיילים שנהרגו בקרב האומרים לא לשחרר שבויים פלסטינים עם דם על הידיים. איזה בחור שהיה בחיל קרבי בישראל אין לו דם על הידיים. מי לא רצח או באופן ישיר או עקיף פלסטינים או לבנונים. מי לא ירה מטנק או מטוס או רובה או תותח. מי לא שפך דם.
הרי כל חייל כחייל ספוג דם. זה להיות חייל. השאר זו הכחשה. הם מתאמנים על לירות. ומפתחים כלי התקפה. ומחכים כבר להיות יכולים לירות סוף סוף ולהגשים את הגבריות הצבאית במלואה. ומקנאים עד כלות בזה שכבר ירה. הם לא מגינים בגופם. הם יורים. זה מה שהם עושים כולם. או שלכך נועדו. להיות חייל זה להרוג את זולתך. זולתך הפושע או זולתך הראוי למוות או זולתך הפחות אנושיות, אבל לשם כך נשלחת וכל השאר זה רק שינויי מילים.
ומה אם תאמרנה אימהות של פלסטינים שבניהן נרצחו על ידי חיילים שהן לא מסכימות שמנהיגיהן ישחררו שבויים ישראלים בתמורה לשיחרור שבויים פלסטינים, כי יש להם דם על הידיים.
מה אז?
שמעתי איזה שר אומר לפני כמה ימים שאת נסראללה צריך לרצוח. כלומר לא כך אמר אלא לכך התכוון. כי לא יעלה בדעתו לומר כזה דבר מובהק כי אז יזדהם בדם. כי אז יהיה אף הוא עם הדם של נסראללה על ידיו כלשון הקלישאה. אז במקום, אומר צריך לחסל את השרץ. ובכך לא אמר צריך לרצוח בלא משפט אדם אחר.
מה חושבות האימהות של החיילים החיים והמתים שלא רוצות שישחררו אסירים (כדי לשחרר את החייל הצעיר השבוי גלעד שליט) שבניהן עשו ועושים בצבא. לא שופכים את דם זולתם? האם באמת הן לא רואות? הרי זה כל כך אובייקטיבי.
בסדר, הן משנות את המילה להרוג ללהגן. כשזה הבנים שלהן. כי הן אימהות. אבל כמה אפשר. האם באמת המילים דם על הידיים במובן של לקחת חיי אחרים לא מתחברות להן לבנים שלהן? הבנים שלחמו? זה ממש מדהים. מדהים. איך אפשר.
ככה זה כניראה. העולם נגלה בשפה, מתוחזק בשפה, ונוצר בשפה. זו השפה שקובעת ויוצקת משמעויות בתוך דם המילים.
אבל עדיין לירות זה לירות, והאחר מת, כי מי שהוא ירה בו בין אם הגן או התקיף, בין אם היה ראוי לשפוך את דמו או לא, דמו נישפך, ולמי שירה יש דם על הידיים.
גם אם היורה היה יהודי והמת הוא 'רק' פלסטיני.

I am so amazed – time and again – by that expression, blood on their hands, used only regarding Palestinian fighters, and never Israeli soldiers. What do the bereaved parents of Israeli soldiers killed in battle think when they cry out not to release Palestinian captives with blood on their hands. What Israeli male, having served as a combat soldier, has no blood on his hands. Have any of them not either directly or indirectly murdered Palestinians or Lebanese. Who has not fired a tank or rifle or cannon or dropped a bomb from the air. Who has not shed blood. Any soldier – by virtue of being one – is soaked in blood. That is what soldiering means. The rest is denial. They practice shooting. And develop assault weapons. And cannot wait to finally be able to fire and embody full-blown military maleness. And turn green with envy at the one who already has. They do not defend with their bare hands. They shoot. That is what they all do. Or what they are destined to do. To be a soldier is to kill the other. The other who is the outlaw, the one deserving to die, the one less human than you – this is your mission. The rest is semantics.
And what will the mothers of Palestinians say, mothers whose sons have been murdered by soldiers? That they cannot let their leaders release Israeli prisoners in return for releasing Palestinian prisoners, because they have blood on their hands? What then?
I heard some Israeli government minister a few days ago saying that Nasrallah should be assassinated. Not explicitly, but this is what he implied. He would not say this explicitly for he would then have Nasrallah's figurative blood on his hands, as the cliché goes. So instead, he just said the vermin should be exterminated. He did not say another human being should be murdered, executed without trial.
And the mothers of living and dead soldiers, mothers who are against releasing prisoners (in return for the release of the young captive soldier Gil'ad Shalit) - what do they think their sons did and do in the army? Do they not shed the blood of others? Can they truly not see that?
Alright, they use the word defend instead of kill. When it is their sons. Because they are mothers. But how far? Do the words 'blood on their hands' – meaning taking the life of others – not relate to themselves and their sons? Their combatant sons?
It is amazing. Amazing.
Apparently, this is how things stand. The world appears through language, is maintained in language, is created by language. This is the language that generates and casts meanings into the blood of words.
But still shooting means shooting, and then the other is dead. Because someone shot him, whether in defense or offense, whether he deserved to have his blood shed – his blood was shed, and whoever shot him has blood on his hands.
Even if the shooter was a Jew and the dead man a 'mere' Palestinian.

Aya kaniuk. Translated by Tal Haran.