בית המשפט הצבאי במגרש הרוסים. הארכות מעצר. יום שני 7.4.08

נוכחים: השופט: אורן בועז, החוקר: איציק יעקובוף ועל ידו שני עוזרים מתלמדים.

מסתבר שהדיונים שוב מתחילים בשעה 10.00 ואנחנו איחרנו בשעה. כנראה רוב הדיונים כבר הסתיימו ונשארו עצירים מועטים, רובם מנועים. הפרקטיקה הרגילה של עצירים סומי עיניים וכבולים בידיהם ורגליהם הניצבים כחפצים דוממים ופניהם אל הקיר מאחורי הדלתות במסדרון הצר, לא השתנתה. אנחנו, היושבות במרחק של חצי מטר מהם, באותו מסדרון, ומחוסר ברירה משוחחות עם עורכי הדין על נפלאות החופשה בתאילנד, אסור לנו כמובן להחליף מילה עם העצירים תחת עינו הפקוחה של שוטר (או איש שרות בתי הסוהר). אבל אנחנו חוסות תחת כנפי המלכה הגדולה של הפשעים והעוולות – השיגרה – ולאט לאט גם אנחנו מתרגלות. נו, אז משוחחים.

סרי עותמאן – מנוע. כשנכנס עורך הדין נכנסנו גם אנו. תקופת המניעה שלו מסתיימת הלילה, זאת כמובן אם לא תוארך. הוא נעצר ב-24.3.08, כלומר כשבועיים במעצר ועורך הדין מנסה להבין מה נעשה בלקוחו בתקופה זו.
הוא שואל: האם העציר מסר גירסה?
- מסר.
- מתי?
- ב-24.3.08
- זאת אומרת בליל מעצרו?
- כן.
- ומאז?
- לא מסר אימרה נוספת.
- מתי תיגבו אמירות פרונטליות?
כאן מגיע החלק שהחוקרים אוהבים. כאן הם אומרים לעורך הדין: עצור יא חביבי! זכור מי הוא החזק ולמי זכות המלה האחרונה. ובלשון החוקרים "לפי התפתחות החקירה", משפט הצופן עוד הרבה יסורי גוף ונפש לעציר, ומסמל את תחילת משחק החתול ועכבר בין הסנגור והחוקר. המשחק הולך ככה:

- במה הוא חשוד?
- הפרות סדר, חברות ופעילות, עבירות נגד בטחון האיזור וסחר באמל"ח. (חדות העין שביניכן בטח רואות שכל החשדות הללו הן הגדרות שונות לאותה העבירה שבינתיים היא וירטואלית).
- האם הוא מודה?
- מודה בחלק (ויחד עם העובדה שהוא לא מסר שום אמרה מליל מעצרו, "מודה בחלק" גם היא מלת קוד לומר שהוא עדיין מכחיש).
- הודה בחברות?
- לא אוכל לומר בשלב זה.
- באיזה שלב הוא קשר את עצמו להאשמות?
- סמוך לתאריך מעצרו. (וזה כשמדובר באדם קשור וכבול ועיניו מכוסות. איזו מן מכבסת מלים המציאה את הביטוי "קשר את עצמו"? האמת היא שקשרו אותו, כבלו אותו ואזקו אותו בהחלט נגד רצונו. יש פה איזו מן אחיזת עיניים המרמזת על שיתוף פעולה – קשר את עצמו. נו, אם הוא קשר את עצמו.... בעצמו....)
- אם הוא מודה למה לא גביתם ממנו אימרה?
- אני מנוע מלענות בשלב זה.

וככה זה נמשך. הסניגור על פול גז בניוטרל. לא משנה כמה מהר ירוץ, כמה יעקוף וינסה - הוא ימצא את עצמו בסוף המירוץ באותו מקום ממש עם הדוח הסודי המוגש לשופט ועם החוקר המבסוט מעצמו כי הגן על ארצו מולדתו מפני הסכנה לבטחון האיזור. אז הוא אומר: ידי כבולות, אינני יכול להגן על מרשי... ומסבירים לו כי "בשל החשש לשיבוש הליכי משפט ופגיעה בחקירה לא אוכל לתת החלטה המחייבת את החוקר לענות" וגם כי אי אפשר לשחרר את מרשו עד המשפט "מחשש שמא ימלט מאימת הדין..." ובסוף הוא שואל את השאלה הפשוטה: מאין אתם יודעים על החשדות המיוחסים למרשי?
ועונים לו: לא אוכל לענות. ואז הכניסו שוב את העציר המנוע והוציאו אותנו, אחר כך הוציאו את העציר המנוע והכניסו אותנו ואת הסניגור, והשופט נתן את החלטתו: הארכת מעצר ב-11 יום. הקלדנית הקלידה את ההחלטה, המתורגמן תירגם השוטר איש השב"ס כיסה את עיני העציר והוביל אותו החוצה. הכל היה בסדר גמור ולפי הנוהלים.


חוה הלוי.